אושוויץ
יום ראשון הוקדם כולו למחנה אשוויץ-בירקנאו. יום קשה גם בתנאים
אידיאלים, אז בחום של מעל 30 מעלות זה בטח לא היה קל יותר.
למי שלא היה – אושוויץ, או אושוויץ 1, הוא מוזיאון היום. זה המקום בו
נמצא השלט המפורסם "העבודה משחררת". הדבר הראשון שהדהים אותי היה כמות
המבקרים – מגרש חניה עמוס באוטובוסים, תור ענקי של קבוצות שממתינות להדרכה מקומית
ולהיכנס למחנה, ולא כולם מהארץ. היו שם דוברי שפות רבות (יפנית, פורטוגזית, אנגלית
וכמובן הרבה עברית), היו שם משפחות שהגיעו עם ילדים ועם עגלות תינוק – ממש כמו
שהייתי רואה בפארק או במוזיאון ביום שבת. ואכן, היה סופשבוע פה אתמול והמקומיים
באים גם הם לבקר במוזיאון.
מחנה אושוויץ קידם את הבאים בשעריו במוזיקה – מיד לאחר השלט המפורסם
עמדה תזמורת וניגנה מרשים שהנעימו את זמנם של הנכנסים והיוצאים (לעבודות). המחנה
נראה שונה ממידנק – הבנינים בנויים מבלוקים אדומים, מבנים בני 3 קומות ולא צריפים
מעץ
התחלנו את הסיור בביקור בקרמטוריום מס' 1- פה נבנה הקרמטוריום הקטן
שהכיל בין 700 ל 1000 איש בכל פעם. בסמוך לו – תנורי השריפה שנבנו בשחזור שראינו
מהחלקים המקוריים. כאשר נבנה מחנה בירקנאו, ובו עוד 4 קרמטוריום, כבר לא היה צורך
בזה ולכן הפכו אותו הגרמנים למקלט, סיידו יפה וניקו וכך לא נשאר זכר לסימנים
הכחולים על הקירות שראינו במיידנק ואשר מצביעים על השימוש בגז הציקלון B
מפקד המחנה –רודולוף הס, גר ממש בסמוך לגדר המחנה עם משפחתו – תנאים
מצויינים למפקד, לא צריך לבזבז זמן רב בנסיעות לעבודה. כיום ליד ביתו, לא רחוק
מהמבנה ששימש כקרמטוריום 1, עומד עמוד תליה. לאחר המלחמה הוא נשפט, נידון לתליה,
ונתלה. בעמוד תליה זה נעשה שימוש חד פעמי.
כאשר פלשו הגרמנים לפולין וסיפחו אותה אליהם, היה מחנה זה בשימוש
הצבא. הגרמנים הפכו אותו לבית סוהר לאסירים פוליטיים ושימש כמחנה עבודה ורק בשלב
מאוחר יותר עבר המחנה הסבה למחנה השמדה.
התחלנו את הסיור בבלוקים השונים במחנה – לכל בלוק היה ייעוד והיום הוא
מהווה תצוגות בנושאים השונים. נכנסנו למספר בלוקים, קשה מאד לסייר בפנים – הכל צפוף
מלא אנשים. למרות שכל החלונות פתוחים מרגישים אוירת מחנק גם בגלל החום וגם בגלל
המוצגים.
בלוק 4 מכיל תצוגות המתארות את ההשמדה, מפות מפורטות המתארות את
הטרנספורטים, מידע מספרי מדוייק על השוהים במחנה והנרצחים בו. חדר מלא שיער אדם –
נראה שכל השיער באותו הצבע, אפרורי, ואיך זה קרה? הרי לבני אדם יש שיער בצבע שונה.
א. הזמן עושה את שלו, השיער עובר תהליך התיישנות ומשנה את הצבע. ב. שיער האדם
שמוצג כאן הוא של אנשים שהומתו בגז והחשיפה לציקלון B גרמה לשינוי בצבע השיער. באושוויץ, להבדיל
ממחנות אחרים, רק לאסירים שעבדו היו מגלחים את השיער. לאנשים שהובלו להשמדה לא.
בלוק 5 מכיל שרידים מתוך תיקים ומזוודות שנשאו איתם הנרצחים: תפילין,
טליתות, משקפיים, אביזרים של נכים – קביים, תותבות, חפצי בישול, נעליים, מברשות
(גילוח, שיניים, נעליים). תצוגה נפרדת של נעלי ילדים.
בלוק 6 מתאר את חיי האסיר – הטבעת מספר על גופו (קעקוע על זרוע שמאל
או על הרגל – אצל ילדים, חותמת על צד שמאל של החזה), שייוך האסיר לקבוצה מסויימת
נעשה בתהליך הקבלה והאסיר היה מקבל משולש שמצביע על השיוך שלו (פושע, פוליטי,
יהודי, הומו וכד'). בלוק זה מכיל גם תצוגה של בגדי האסיר ותעוד מצולם של אסירים
בעת שחרורם בידי הצבא הרוסי.
בלוק 10 היה בלוק הניסויים של פרופסור קלאוברג. שם ערכו ניסויים
למציאת הדרך היעילה ביותר לעיקור נשים. שמענו את הסיפור המרגש על עליזה ברוך,
ניצולה מבלוק 10. לעיתים היו נשים נשלחות לעבור ניסויים בתרופות כימיות שונות, או
שעברו ניתוחים ניסויים.
בלוק 11 היה בלוק המוות. בבלוק זה היו מרתפים ובו תאי ענישה: הרעבה,
חושך, עמידה.
בין בלוק 10 ובלוק 11 יש את קיר המוות – שם היו אסירים מוצאים להורג,
בין אם בתליה ובין אם בירי. בין האסירות שהוחזקו בבלוק 11 היו 4 נשים שסייעו
בגניבת חומרי נפץ שהובאו לזונדר קומנדו (האסירים היהודיים שתפעלו את הקרמטוריום)
ובעזרתם הם הצליחו לפוצץ את קרמטוריום 4. הנשים עונו ונחקרו רבות ובסופו של דבר
הוצאו להורג.
בלוק 27 הוא הבלוק היהודי – זהו בלוק חדש שנחנך לפני פחות משנה על ידי
מדינת ישראל והמידע שבו נמסר בשיתוף עם יד ושם. הוא מכיל עדויות כתובות ומצולמות,
ציורים וגם את ספר השמות – ספר התלוי במרכז חדר גדול ובו מאות דפים שבהם כתובים
בכתב קטן וצפוף שמותיהם של 4.2 מליון נספים.
יצאנו מאושוויץ, עצרנו בחוץ לארוחת צהריים ארוזה ועלינו על האוטובוסים
לנסיעה של 3 הק"מ שמפרידים בין אושוויץ 1 ל אושויץ 2 – בירקנאו.
המדריכה הראתה לנו סכמה של המחנות בם ביקרנו. מחונה בלז'ץ היה כ 270
מ"ר, נראה כמלבן קטן. לידו מחנה מיידנק, גדול בערך כפליים ולידו מחנה
אושוויץ-בירקנאו – גדול בערך פי 5. זה היה המחנה הגדול ביותר מבין כל המחנות
שהקימו הנאצים. בחלקו הראשון נבנה המחנה מבלוקים ולאחר מכן נבנו צריפים ממבנים של
אורוות סוסים. כל מבנה מאורך כזה עשוי מעץ וראוי להכיל 52 סוסים כאשר בכל קצה של המלבן יש ארובת אבן שאמורה לדאוג
לחימום הסוסים בימי החורף הקרים. המחנה מלא בשרידי תנורי החימום האלה שעשויים מאבן
ובם פגעי מזג האויר פגעו פחות. צריפים – לא נשארו רבים עומדים על תילם. ביקרנו
במספר צריפים בלבד.
במחנה זה שהו כ 90.000 איש. בצריף שינה כזה, בעל 3 קומות של דרגשים
כמו שראינו במיידנק, יכולים לשהות 500 איש ויותר. שמענו סיפור על יעקב שהיה קאפו
של בלוק-צריף כזה, היה צריך למלא מכסה של הגרמנים להוצאה להורג, נידב את עצמו.
הגרמנים לא היו מוכנים שהוא בעצמו ילך כי אמרו שהם מרוצים מאד מעבודתו כקאפו של
הבלוק, ודרשו שיבחר אדם אחר. לאחר התלבטויות רבות – שלח יעקב את בנו דוד למיתה,
עצמו ובשרו. אשתו וילדיו האחרים כבר נרצחו, והוא לא היה מוכן לקחת על עצמו רצח של
אדם אחר.
בלוק השירותים היה מקום בו מאות אנשים היו צריכים להצטופף ולכרוע זה
לצד זה, מאות אנשים בו זמנית, לפי פקודת הגרמנים, בשעות שהריצו אותם לשם ולעשות את
צרכיהם בזמן זה ללא כל פרטיות.. בקשו לשמוע את הסיפור על ה'שייסע קומנדו'.
בבלוק הנשים שמענו את הסיפור על רות שעברה סלקציה ולא עלתה בה למרות
שהיתה בהריון. כאשר ילדה את תינוקה, עבר מנגלה ועשה עליה ניסויים שונים. סיפורים
קשים ביותר שמענו.
יצאנו מאזור הבלוקים והגענו לקרמטוריום. 4 מבנים עומדים שם, כולם
הרוסים. הגרמנים פוצצו את קרמטורים 2 3 ו 5 (1 היה באושוויץ) לפני שעזבו. את מס 4
פוצצו אסירים.
ליד הקרמטוריום עשינו את הטקס האחרון – עליו היתה אחראית הקבוצה שלי.
כיבדנו את בקשתו של יעקב גוטרמן שהיה איש עדות שפגשנו בסמינר שלנו במורשת לפני
מספר חודשיט, וערכנו שם את הטקס לפי בקשתו. היה קשה להדליק נרות עקב הרוח, אבל
הקטעים שהתלמידים קראו ושרו היו מרגשים.
לאחר הטקס עמדו כל חברי המשלחת במעגל וערכנו את טקס 'לכל איש יש שם' –
כל חבר במשלחת כתב על ריבוע פוליגל שמות של נספים – אנשים או קהילות – ואחד אחד
נכנסנו כולנו, הזכרנו את השמות שעל הפוליגל שכתבנו, ותקענו אותם בתוך המעגל תוך
כדי הנחת ורד ליד. נוצרה מעין מצבה, יד זכרון לנספים. יהיו תמונות – בודאי ילדכם
צילמו – בקשו לראות. היה מרגש ביותר.
אני מסיימת כאן – כבר בוקר, אתמול היה באמת יום קשה והייתי חייבת
לישון לפני הכתיבה, אז אם מישהו רגיל לקום בבוקר ולקרוא – מקווה שלא התאכזבתם.
נראה לי שפה מסתיימת הכתיבה שלי מפולין – אנסה לכתוב דף סיכום כשנשוב
לארץ.
שיהיה לכולם יום נפלא
אסנת
